Sotah
Daf 31a
31a בָּרוּךְ בִּכְלָל וּבָרוּךְ בִּפְרָט. אָרוּר בִּכְלָל וְאָרוּר בִּפְרָט. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מוֹצִיא שֶׁלְּהַר גְּרִיזִים וְשֶׁלְּהַר עֵיבָל וּמֵבִיא שֶׁלְּאוֹהֶל מוֹעֵד תַּחְתֵּיהֶן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּבָרוּךְ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּאָרוּר. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּכְלָל וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּפְרָט. הֲרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הֲרֵי מֵאָה וְתִשְׁעִים וּשְׁנַיִם בְּרִיתוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. הֲרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. רִבִּי אוֹמֵר. אִם כְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה פְעָמִים עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
Traduction
'' Ils disaient la bénédiction d’une façon générale, pour tous les préceptes de la Loi, puis ils la répétaient pour chaque détail, pour l’accomplissement des préceptes à part; de même, ils disaient les malédictions d’abord en général, pour l’ensemble, puis d’une façon détaillée (217)V Tossefta à ce traité ch. 8. Il en résulte un ensemble de seize engagements pour chaque sujet prescrit (puisque, pour chaque précepte, il y a deux sortes de bénédictions, générale et spéciale, puis deux malédictions, générale et spéciale, soit quatre); comme le quadruple engagement sur les dits monts se trouve encore confirmé par les expression d’''apprendre, d’enseigner, d’observer et d’accomplir'', ce nombre de quatre est encore à multiplier d’autant (= 16). De même, les préceptes ont été énoncés (dans les mêmes conditions) sur le mont Sinaï, puis dans les plaines de Moab (ou: 3 x 16 = 48). R. Simon disait de ne pas compter l’énoncé sur lesdites montagnes (218)Car, observe le commentaire Pné Moshé, sous Josué lorsque la cérémonie de cet engagement solennel sur les montagnes eut lieu, la récitation des préceptes ne se fit pas au grand complet, et, par contre, de le remplacer par ce qui avait été dit sous la tente d’assignation (les lois communiquées là par Dieu à Moïse, après l’érection du Tabernacle). De même, R. Simon dit: il n’y a aucune prescription de la Loi qui ne comporte avec elle 576 engagements, savoir douze pour les bénédictions et douze pour les malédictions, lesquels chiffres sont à redoubler pour chacune de ces catégories, tant pour l’ensemble que pour les détails, ce qui donne une somme de 48 engagements. De plus, il faut quadrupler ce chiffre, afin de tenir compte des expression ''d’apprendre, d’enseigner, d’observer et d’accomplir'', soit 192 engagements. En ajoutant que les préceptes mosaïques ont été énoncés aussi sur le mont Sinaï et redits dans les plaines de Moab, on arrive à tripler ce chiffre, soit 576 engagements. R. Simon b. Juda, habitant du village d’Emoum (219)Nom de localité à ajouter à la Géographie du Talmud, dit au nom de R. Simon: il faut élever ce nombre à 603.550 (équivalant au nombre total des Israélites, qui furent ainsi solidaires les uns des autres). Rabbi dit: si l’on doit adopter l’opinion de ce R. Simon b. Juda au nom de R. Simon (en y comprenant la répétition de la Loi dans les plaines de Moab), il n’y aurait nul sujet légal, qui comporte 48 engagements, dont chacun ne se trouve comme répété 603.550 fois (par l’engagement réciproque de tous les Israélites entre eux).
Pnei Moshe non traduit
ברוך בכלל כו'. כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ובפרט ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ארור אשר לא יקים הרי בכלל ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ארור אשר יעשה הרי פרט וכן כולן:
שש עשרה בריתות כו'. כדמפרש ואזיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות שכל המצות כולן טעונות ארבעה אלה ועל ארבעתן נמסרו ברוך וארור בכלל ופרט ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילמדו וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות הרי כאן שש עשרה:
וכן בהר סיני וכן בערבות מואב. נאמרו כל המצות עם הבריתות האלה נמצא מ''ח בריתות על כל מצוה ומצוה:
הי' מוציא של הר גריזים. לפי שלא אמר יהושע כל התורה אלא מצות שבפרשה:
ומביא של אוהל מועד תחתיהן. שלאחר שהוקם המשכן דיבר הקב''ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה. וכדאמר בבבלי שם דס''ל לר''ש כר''ע דאמר כללות ופרטות של כל מצוה נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ולפיכך חשיב לסיני ואהל מועד לתרתי:
שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. כמנין שהיו ישראל במדבר וכל אחד נעשה ערב על כל אחיו:
אם כדברי ר' שמעון בן יהודה. שמונה גם הערבות:
אין כל דבר ודבר כו' על כל פעם ופעם כו'. כלומר מ''ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת מהן שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים וכדאמר. בבבלי ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו אם נעשה כל א' ערב על ערבותו של חבירו או לא דר''ש בן יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב על חבירו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ואחד ערב גיל מ''ח בריתות של כל אחת ואחת אבל לא נעשה ערב על ערבותו של חבירו אלא על חובתו ואתא רבי למימר לדברי ר''ש שבא למנות בריתות הערבות יש לו למנות מ''ח בריתות של ת''ר אלף ג' אלפים תק''ן ובכל א' האלה יש ת''ר אלף ג' אלפים תק''ן שכל אחד קיבל עליו ערבות חבירו וערבות ערבותו:
עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְנִפְרְטוּ. דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְלֹא נִפְרְטוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּל שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא. אָמַר לֵיהּ. לֹא בְדָבָר אֶחָד. דִּילְמָא בִשְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא בִשְׁנֵי דְבָרִים אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּסוֹף אָמֵן. כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ דָבָר אֶחָד.
Traduction
Par le texte de la Bible (Dt 27), on sait quels objets ont été énoncés en termes généraux, puis en détail (c’est sur eux que portent les engagements pris); mais d’où sait-on que, pour les sujets énoncés seulement en termes généraux, non en détail, les engagements sont les mêmes? C’est que, fut-il répondu, R. Yohanan s’est exprimé ainsi au nom de R. Simon: Quand un sujet déjà énoncé dans la généralité (220)Cf. J., (Nazir 6, 1) ( 54c). en sort (revient comme détail), il n’a pas pour but d’enseigner son objet même, mais d’indiquer une application à faire sur tout l’ensemble (à savoir que l’engagement est le même pour chaque détail, comme celui-ci se trouvait énoncé dans le bénédictions et malédictions). Mais, fut-il observé, cette règle de R. Yohanan n’est peut-être applicable que si un seul détail sort de la généralité, non lorsqu’il y a plusieurs sujets dans ce cas, et dans notre y a jusqu’à onze détails énumérés à propos des malédictions? R. Tanhouma répond: puisqu’il est dit à la fin de la section: ''Amen'', il est supposé que le tout constitue un seul sujet (avec ses conséquences de déduction générale).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון דברים שנכללו ונפרטו. אדלעיל קמהדר דחשיב לכל הבריתות שבתורה בכלל ופרט דעד כאן לא שמענו בזה הפרשה אלא הדברים שנפרטו ארור אשר לא יעשה וגו' וכן כלל ארור אשר לא יקים:
דברים שנכללו כו'. כל התורה שנכלל גם כן בארור אשר לא יקים ולא נפרטו מנין שנכרתו כלם בברית בפרט:
ללמד על הכלל כולו יצא. דאותן מצות המפורשות בפרשה היו בכלל כל התורה ויצאו מן הכלל ללמד על כל המצות כולן שנכרתו בכלל ובפרט:
לא בדבר אחד. שיצא מן הכלל ללמד אמר רבי יוחנן זה דילמא בשני דברים בתמיה דלא קי''ל מדה זו אלא בדבר אחד שיצא מן הכלל אבל לא בשני דברים דה''ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן הרבה דברים מפורשין בפרשה:
והכא בשני דברים. לאו דוקא אלא כלומר הרבה יותר מאחד:
מכיון דכתיב בסוף. הפרשה אמן אהא דכתוב לעיל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נעשה כמי שכל הפרשה דבר אחד ונידון בדבר שיצא מן הכלל:
כְּתִיב אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה נוֹפֶלֶת. שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אוֹמֵר. זֶה הַחַזָּן שֶׁהוּא עוֹמֵד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר. זֶה הַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּן. דְּאָמַר רַב חוּנָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. עַל הַדָּבָר הַזֶּה קָרַע יֹאשִׁיָּה וְאָמַר. עָלַי לְהָקִים.
Traduction
⁠—Il est dit (ibid. 26): Maudit soit celui qui ne maintient pas les paroles de la Loi. -Mais, est-il à craindre que la Loi tombe? C’est une allusion, dit R. Simon b. Yaqim, à ce que l’officiant, étant debout pendant le service, devra élever la Loi pour la montrer au peuple. Selon R. Simon b. Halafta, c’est une allusion au tribunal d’en bas (humain) qui, ayant le devoir de maintenir hautes et fermes les prescriptions de la Loi, les laisse négliger. Or, R. Houna ou R. Juda dit au nom de Samuel: C’est pour ce fait (à cause de cette négligence) que le roi Josias déchira ses vêtements et se dit qu’il avait eu la charge de maintenir la Loi (2R 22, 11).
Pnei Moshe non traduit
זה החזן שהוא עומד. להתפלל ולקרות בתורה ועליו נאמר אשר לא יקים שבעומדו הוא מקים התורה ומעלה אותה לפני העם. והרמב''ן ז''ל בפי' החומש לא גריס אלא זה החזן לחוד ופירש שאינו מקים ספרי התורה בארון הקדש כתיקון שלא יפלו א''נ על החזן שאינו מקים הספר תורה להראות פני כתיבתה לעם:
זה הבית שלמטן. הרמב''ן גריס שם זה הבית דין של מטה בית המלך והנשיא שבידם להקים את התורה ולמחות ביד העוברים ומבטלים אותה:
על הדבר הזה קרע יאשיה. המלך את בגדיו כשמצא חלקיהו הספר בבית ה' וקרא בו ואמר עלי מוטל להקים. והיפ''מ פירש לפי גי' הספר דעל בנין בית המקדש ועל חיזוק בדקו קאמר:
Sotah
Daf 31b
רִבִּי אָחָה בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּרִבִּי חִייָה. לָמַד וְלִימֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָֽיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל אָרוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לֹא לָמַד וְלֹא לִימֵּד וְלֹא שָׁמַר וְלֹא עָשָׂה וְלֹא הָֽיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל בָּרוּךְ. וְאָמַר רִבִּי חָנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל לְבַעֲלֵי מִצְוֹת בְּצִילָּהּ שֶׁלְּבַעֲלֵי תוֹרָה. מַה טַעֲמָא. כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְצֵל הַכֶּסֶף. וְאוֹמֵר 31b עֵץ חַיִים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Tanhoum b. R. Hiya: Celui qui a appris la Loi, qui l’a enseignée, l’a observée, l’a pratiquée, et qui avait aussi le pouvoir de l’encourager (de soutenir ceux qui se livrent à cette étude, ou de la faire suivre par d’autres), mais ne l’a pas fait, mérite de tomber sous le coup de la malédiction générale. R. Jérémie dit au nom de R. Hiya b. Aba: Celui qui n’a ni appris, ni enseigné, ni observé, ni pratiqué, mais qui, ayant eu la faculté d’encourager l’étude de la Loi, l’a fait, sera compris parmi ceux qui seront bénis (221)Midrash Rabba à (Lv 25.. Or, R. Hana ou R. Jérémie dit au nom de R. Hiya: à l’avenir, Dieu fera une place ombrée aux fidèles pratiquants (222)A ceux qui, malgré leur ignorance de la Loi, la soutiennent et l’encouragent., à l’ombre des sectateurs de la Loi; c’est pourquoi il est écrit (Qo 7, 12): Car il est sous la protection (223)LittéralementÊ: à l’ombre, etc.Ê; en d’autres termes, l’ombre de l’une donnera asile à l’autre. de la sagesse et sous la protection de l’argent (c’est-à-dire, d’ordinaire l’une et l’autre rendent le sage indépendant). Et il est dit encore (Pr 3, 18): C’est un arbre de vie (au feuillage ombré) pour ceux qui la soutiennent.
Pnei Moshe non traduit
והיתה ספיקה בידו להחזיק. ביד לומדי התורה לפרנס אותם:
ר' ירמיה בשם ר' חייא כו' גרסינן והחזיק הרי זה בכלל ברוך. אע''פ שהוא לא למד כלל הרי הוא במעלת בעלי תורה כדדריש רבי ירמיה לקמיה דעתיד הקב''ה לעשות צל לבעלי המצות המחזיקים ביד לומדי תורה אצל בעלי תורה להיותם שוין במדרגה אחת:
צל. הוא כמו חופת כבוד לצל להתענג בזיו הוד ולהנצל מעונש ע''ד וסוכה תהיה לצל יומם וגו' ובויקרא רבה גריס צל וחופה:
עץ חיים היא למחזיקים בה. ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה:
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַחֶצְיוֹ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמְּעוּטִין בְּהַר גְּרִיזִים וּמְרוּבִּים בְּהַר עֵיבָל. לָמָּה. שֶׁאֵין שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי כּוּלּוֹ שָׁם. שֶׁאִים הָיָה כָל שֵׁבֶט לֵוִי כוּלּוֹ שָׁם הָיוּ שָׁוִין. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם לֹא הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁכְּבָר נָֽפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף בַּשִּׁיטִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁלֹּא בָּא מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד אֶלָּא אַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
Traduction
Pourquoi est-il dit (Jos 8, 33): la moitié se tournait vers la montagne, etc.? C’est pour nous apprendre qu’il y avait un peu moins de personnes (moins que la moitié) sur le mont Garizim, et un peu plus sur le mont Ebal; et cette disproportion en faveur du dernier tient à ce que la tribu de Levi ne se trouvait pas en entier sur le Garizim (224)Puisqu'il y a lieu d'en défalquer les anciens, tant Cohanim que Lévites, occupés au service du culte, ou de l'arche sainte, placés en bas.; car, sans cela, si cette dernière tribu avait figuré en entier sur la première montagne -comme le texte biblique (Dt 27, 12) l’y désigne, les deux nombres eussent été égaux de chaque côté. Selon R. Samuel b. Nahman au contraire, au nom de R. Jonathan, si toute la tribu des Lévites avait figuré sur le Garizim, il y aurait eu inégalité certaine, puisqu’à Shittim (Nb 25, 1) la tribu de Simon perdit 24,000 hommes (frappés par l’épidémie). R. Yossé b. R. Aboun dit cependant qu’il est possible d’admettre l’égalité du nombre des personnes sur les deux montagnes, même en supposant toute la tribu de Levi présente sur le Garizim; car, s’il est vrai que l’effectif de la tribu de Siméon avait grandement diminué, par contre, il en manquait sur le mont Ebal, puisque les deux tribus de Ruben et Gad ont seulement fourni 40.000 hommes de gens armés (pour la traversée du Jourdain).
Pnei Moshe non traduit
מה ת''ל והחציו. ביהושע כתיב בהאי קרא דלעיל וכל ישראל וזקניו וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל ומה ת''ל והחציו דמשמע חציו המיוחד או חליו הנזכר במקום אחר:
ומרובים בהר עיבל. כדמפרש לקמיה וזהו והחציו חציו המבורר שהוא הרוב שהי' חציו בשבטים ורובא בגברי:
למה. היו של הר עיבל מרובין:
שאין שבטו של לוי כולו שם. בהר גריזים שהרי זקני כהונה ולויה למטה היו כדאיתא לעיל. אילו היה כו'. אפילו היה כל שבטו של לוי למעלה לא היו שוין שהרי חסרו כ''ד אלף משבטו של שמעון שהיו מהעומדים על הר גריזים כדכתיבי קראי אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי:
רבי יוסי בר' בון. קאמר דלעולם היו שוין אם היה כל שבט לוי שם ואף שחסר משבט שמעון מפני שחסר כנגדה בהר עיבל משבט ראובן וגד שהרי לא באו מהם לארץ כנען אלא ארבעים אלף חלוצי צבא והנשארים מעבר לירדן היו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source